בן דויד ורבקה (דבורה). נולד ביום ו' באייר תרצ"ח (7.5.1938) בעפולה. אביו נפטר עוד לפני שהוא יצא לאויר העולם והילד נקרא על שם אביו. עד גיל חמש גדל בבית אמו ואז הועבר לבית היתומים דיסקין בירושלים. בו שהה עד גיל ט"ז. החיים לא פינקוהו ולא אחת חש את יד הגורל הקשה, אך תמיד ידע להתגבר עליה. על אף התנאים הקשים, אשר בהם גדל, סיים שם את לימודיו היסודיים ולאחר מכן רכש לו את מקצוע היהלומים ובכוחות עצמו הסתדר. נשא אשה ועבד כיהלומן עד יום נפלו. אהב את החיים והיה שמח בחלקו. תמיד היה עליז ובת שחוק לא סרה מעל פניו באמרו: "יהיה טוב". כל מי שבא במגע אתו העריץ אותו. טוב לב היה ואציל נפש. בן מסור לאמו ונאמן לאשתו. לצה"ל גויס באוקטובר 1956 ושירת בחטיבת "גולני". בשעת מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת המילואים ופעל במחלקת המרגמות ובשעה שהסתער עם גדודו על משלט אל קובה, ביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוא היום הראשון לקרבות, נפל בנחל עוז. הניח אשה ובת שנולדה כעשרה ימים לפני שנפל; הוא לא ראה אותה אלא פעם אחת. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. במלאת שנתיים לנפלו הכניסה המשפחה ספר תורה לבית הכנסת תג'יר להנצחת שמו.